<h1>תניא רבתי סימן ע'</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ואם חל שביעי שלו להיות ערב הרגל מגלח ערב הרגל. דיום שביעי עולה לכאן ולכאן למנין שבעה ולמנין שלשים דמקצת היום ככולו. הילכך שביעי בבקר עולה לו למנין שבעה. ושאר יום שביעי כולו עולה לו למנין שלשים. וכיון שקיים גזרת שלשים במקצת היום די לו ומגלח ערב הרגל. דביום שלשים נמי אמרינן מקצת היום ככולו. ואם לא גילח ערב הרגל מגלח לאחר הרגל. דכשם שגזירת יום אחד ושעה אחת מבטלת גזירת שבעה כך גזירת שבעה מבטלת גזרת שלשים. וכן אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל. מותר לגלח במועד. שכיון שחל שביעי שלו בשבת אנוס הוא. הילכך מותר לגלח ברגל. מצאתי בשם תשובת הגאונים ז"ל אם חל יום שמיני שמת אביו או אמו בשבת ערב הרגל. כבוד יו"ט עדיף ומגלח מערב שבת. ויש אומרים שרבינו האי התיר לגלח בערב שבת למי שחל שמיני של אביו ושל אמו בשבת ערב הרגל. דקיימא לן כאבא שאול שאמר יום שביעי עולה לו לכאן ולכאן. וכן פסק רבינו חננאל ז"ל. אבל בירושלמי מוכיח שעל אביו ועל אמו אסור. דגרסינן בירושלמי [מו"ק פ"ג ה"ח] ר' שמואל בר' אבדימי דמכת (מתה) אימיה תמניא יומי קומי מועדא, אתא שאיל לר' מונא א"ל כל דבר שהוא תלוי בשבעה ושלשים הרגל מפסיקו, ברם הכא עד שיגערו בו חבריו וקרוביו.
<h2>דף כב:</h2>
על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חבריו.
על כל המתים כולם נכנס לבית השמחה לאחר שלשים. על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש. ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר ואינו צריך לשהות עד שלשים יום. והני מילי בפורענא. אבל בארישותא עד שלשים. והני מילי לשאר קרובים מותר לאחר שלשים יום. אבל על אביו ועל אמו בין כך ובין כך עד שנים עשר חדש. ואם היתה סעודת מצוה או קדוש החדש מותר אפילו בתוך שנים עשר חדש. הכי איתא בירושלמי. [מו"ק פ"ג ה"ח] ובמסכת שמחות. על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש. כלומר לא יכנס בסעודה של שמחה. אלא אם כן היתה לשם שמים. מכאן יש להוכיח שאם עשו התלמידים סעודה כשגמרו ללמוד מסכתא כמו שרגילין לעשות. שיכול ליכנס שם מי שמת אביו או אמו אפילו בתוך שנים עשר חדש. וכמו כן מותר ליכנס לסעודה של ברית מילה, ולכל סעודת מצוה. ומה שאמרנו שאסור ליכנס בסעודה של שמחה. דוקא ליכנס ולאכול. אבל ליכנס בלא אכילה מותר. ומצאתי ששאלו את הר' אליעזר ז"ל אם אבל מותר להיות בעל ברית, מפני שברית מילה שמחה היא, והתיר. אבל ליכנס בסעודה אסור. וכן הורה הלכה למעשה. מצאתי בשם הר' שמחה מאישפירא ז"ל. מי שמת לו מת ולא נודע לו. ונודע לבני עירו. מותרין היודעין לזמנו לסעודת מצוה. שהרי אבלות מן התורה לא חלה עליו עד שעת אנינות לב. שהרי שבעה ושלשים אינם אלא משעה ששמע.
על כל המתים כולם שולל לאחר שבעה. ומאחה לאחר שלשים. על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה. פירש רבינו גרשום ז"ל. שולל בשטיי"ר. מאחה קוסי"ר. ירושלמי [מו"ק פ"ג ה"ז] כד דמך רבי יוחנן. אורי רבי חייא בר אבא לשלול הקרע בו ביום ולנעול הסנדל בו ביום.
<h2>דף כג.</h2>
תנו רבנן כל שלשים יום לנישואין. מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלש רגלים. והטעם מצאתי בשם מורי הרב חביבי נ"ע, שאמר בשם הר' מאיר ז"ל שבעון נדרים אשתו של אדם מתה. כדכתיב (משלי כ"ב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ובבל תאחר עובר משעה שעברו עליו שלש רגלים. הילכך אסור לישא אשה עד שיעברו עליו שלש רגלים. רבי [יהודה] אומר רגל ראשון ושני אסור. שלישי מותר. ואם אין לו בנים. מותר לישא אשה לאלתר מפני ביטול פריה ורביה. הניחה לו בנים קטנים, מותר לישא אשה לאלתר מפני פרנסתן.
<h2>דף כו.</h2>
אלו קרעים שלא מתאחין. הקורע על אביו ועל אמו. ועל רבו שלמדו תורה. ועל נשיא ועל אב בית דין. ת"ר וכולן רשאין למוללן לשוללן ללקטן לעשותן כמין סולמות. [אבל] לאחותן אסור, א"ר חסדא ובאיחוי אלכסנדרי. ירושלמי. [עיי"ש פ"ג ה"ז] איזהו איחוי, העשוי כאריג. וכשם שהמוכר אסור לאחותו כך הלוקח אסור לאחותו. לפיכך צריך המוכר להודיע ללוקח. ומסתברא דוקא במוכר לישראל. אבל אם מכרו לכותי, יעשה הכותי ממנו מה שירצה ואין צריך להודיעו. מי שקרע על אביו ועל אמו אסור לעשות פתח הצואר ולתפור מן הצדדין, שאין לך איחוי גדול מזה. כך שמעתי בשם הר' אביגדור כהן צדק ז"ל.
